בשנים האחרונות היתה התפתחות ניכרת בהבנת מגוון סגנונות הלמידה שמפתחים אנשים, ההבדלים בקצב הלמידה שלהם, וההבדלים באסטרטגיות הלמידה . כל אלו, נעלמים באחת כשדנים ביכולתם של המבחנים הפסיכומטרים לשקף את יכולתו של אדם ללמוד.
מבחנים אלו מעמידים בפני כל הנבחנים דרישות שוות ותנאים שווים . על פניו, זוהי הדמוקרטיה בהתגלמותה והשוויון במיטבו. בפועל, מבחנים אלו אלימים ולא שיוויוניים .
נוצרת התחושה שחברת המבוגרים מוסרת מסר חד משמעי לבוגריה:
"עד כה נתנו לכם להשתעשע, ללמוד בתנאים מותאמים . התייחסנו ברכות לקשיים שהבאתם עמכם לתהליך הלמידה, אך לא עוד. כעת הגעתם לנקודה שבה עליכם להתייצב לרגע האמת, כעת עליכם להוכיח שליטה מוחלטת בקריאה ובהבנת הנקרא בעברית ובאנגלית, ידע מושלם של אוצר מילים בעברית ובלועזית, שליטה מושלמת בידע מתמטי, הבנה מושלמת של לוגיקה חזקה וחלשה ועוד, וכל זאת בלחץ זמן ללא פשרות.
כעת הגעתם לנקודה שבה ליכולות האישיותיות שלכם, למגוון האינטליגנציות המיוחדות של כל אחד ואחד מכם, אין שום תפקיד, והמדד היחיד שיאפשר לכם לחבור לעולם המבוגרים הינו לימודים אקדמיים במגוון תחומים שלרוב, הקשר בינם לבין המיומנויות הנבחנות הינו מקרי לחלוטין. המדד הזה הוא המחסום או הפתח שדרכו תוכלו לבצע א "ת צליחת ההתבגרות".
נשאלת השאלה, האם מבחנים אלו אכן מספקים מידע מהימן, נרחב ומעמיק לגבי יכולותיו של כל נבחן להצליח בלימודים ? או לגבי התאמתו לתחום לימודים כזה או אחר? התשובה היא חד משמעית – לא.
כדי לפתור מבחן פסיכומטרי הנבחן משתמש במיומנויות יסוד כמו קריאה, הבנת הנקרא, ידע מתמטי בסיסי , קריאה והבנת הנקרא באנגלית . כל זאת , בתנאי לחץ זמן פי- על מבנה המבחן, ותנאי לחץ רגשי הנובעים מחשיבותו ומשמעותו של מבחן זה לעתידו של הנבחן.
כ- %20 או יותר מבין הניגשים למבחן זה הם תלמידים נבונים וחכמים, הסובלים מסוג כזה או אחר של ליקוי למידה כגון דיסלקסיה, דיסקלקוליה, או מקשיים בקשב, ריכוז והתארגנות. עבור תלמידים אלו, זו משימה לגמרי לא פשוטה ולעיתים אף בלתי אפשרית. לדוגמה, לחץ הזמן במבחן דורש יכולות ריכוז והתארגנות גבוהות ביותר. אדם עם קושי ספציפי של ריכוז והתארגנות יתקשה להתמודד עם הבחינה. נוסף על אלו, ישנם רבים שסובלים מליקויי למידה ומוותרים מראש . הם לא מנסים כלל להתמודד עם המבחן הפסיכומטרי.
נוסף על כך, ישנם אנשים חכמים, מוכשרים ורגישים, שמבחנים מעוררים אצלם חרדות הפוגמות ביכולתם לבטא את מלוא יכולותיהם. אדם ניגש למבחן זה מתוך ידיעה שהוא עשוי להשפיע על עתידו הרבה יותר מכל המצבים שבהם התמודד עד כה במהלך לימודיו בבתי הספר, ומכל הישגיו החברתיים והרגשיים במהלך החיים – כתלמיד, כחייל וכחבר צעיר בחברת המבוגרים. זה עשוי ליצור לחץ רגשי שישפיע על תיפקודו במבחן.
אצל נבחנים רבים לא קיימת כלל המודעות לעצם קיומם של אותם קשיים ספציפיים המפריעים להם בתהליך הלמידה, ונדרשת מהם למידה מאומצת ומכוננת על מנת לזהות את אופן הלמידה והאסטרטגיות הייחודיים להם, וכמובן נדרשת מהם מידת המוטיבציה הראויה על מנת להמשיך ולהתמודד עם הקשיים ולא לוותר ולהרים ידיים.
אלו השורדים משוכה זו עשויים להגיע להישגים גבוהים בלימודיהם בעתיד, וזאת אנו יודעים מסיפוריהם של עשרות דוקטורים ופרופסורים במגוון תחומים, שבהיסטוריה שלהם רשומים ליקויי למידה וקשיים בקשב וריכוז. חלקם מתוך מודעות לנושא וחלקם ללא מודעות.
לכאורה החברה העמידה משוכה גבוהה, שרק "הטובים ביותר" עוברים אותה ודרכם להמשך נסללת, אך האם משוכה זו היא אכן "המסננת" הנכונה לאיתור "הטובים" ביותר? ושאלה נוספת היא: "טובים" במה?
לדוגמא: באיזה אופן המבחן הזה מאפשר לנבחנים לבטא יכולות אישיותיות שהן קריטיות במקצועות טיפוליים כגון: רגישות לצרכיו של האחר, יכולת קבלה של השונה והחריג? האם הדרישה להפגנת הידע הגבוה במתימטיקה בפרקי זמן קצרים ביותר הוא המדד להתאמתם של התלמידים למקצועות כמו פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, ספרות, מקרא, הסטוריה ועוד ועוד? האם ידע לשוני גבוה, דרוש לתלמידים הרוצים ללמוד מקצועות כגון: מתימטיקה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה.
האבסורד קיים בקיומו של מדד אחד לכל מקצועות הלימוד – הציון הפסיכומטרי. מספר זה, קובע התאמה ללימודים ללא קשר למרכיבים הפנימיים שלו . בשנים האחרונות הוקמו מכללות אקדמיות פרטיות שבהן אין דרישה למבחנים פסיכומטריים כתנאי קבלה, אולם בהן שכר הלימוד גבוה לעיתים פי 3 או פי 4 משכר הלמוד באוניברסיטאות המוכרות. וכך נוצרת אפלייה על רקע כלכלי.
החברה נמדדת ביכולתם של הפרטים בה לממש את מגוון יכולותיהם, ולא פחות מזה את יכולתה של החברה להנות ממגוון היכולות של הפרטים החיים בה, ולאפשר לכל אחד מהם לתרום לחברה על פי כישוריו היחודיים. במדינות אירופה ובהרבה ממדינות אמריקה המדד הפסיכומטרי בוטל והמדד החדש הוא עצם ההתנסות בלמידה ובהישגים הלימודיים האמיתיים.
